יש מי ששם 100% מילוי "ליתר ביטחון", כמו מי שלוקח מטרייה לחוף בקיץ. החלק יוצא כבד, ההדפסה נמשכת שעות נוספות, והחוזק? בקושי השתנה. החדשות הטובות: ברוב המקרים 15% בדיוק מספיק.
למה זה קורה
המילוי הוא רשת פנימית דלילה. התפקיד הראשי שלה הוא לתמוך בשכבות העליונות ולחלק עומס, לא לשאת את החלק לבד.
את רוב הכוח נושאות הדפנות החיצוניות, ולכן מילוי של 15% ושל 40% נבדלים הרבה פחות ממה שנדמה. פלסטיק שמוסיפים בפנים כמעט לא עובד.
מה משנים
- Bambu Studio: Process > Strength > Sparse infill > Sparse infill density
- באורקה: אותו שדה, באותו מקום
- ב-PrusaSlicer: Print Settings > Infill > Fill density
- ב-Cura: Infill > Infill Density
לחלקי תצוגה, קופסאות ושלטים מתחילים בכ-10-15%. לחלקים רגילים וקצת עמוסים, כ-15-20%. אלה נקודות פתיחה ולא חוק, ולכן בודקים על דגימה.
מתי כן להעלות
- חלק שנדחס מלמעלה, כמו רגל של שרפרף או מעמד כבד
- משטח עליון רחב, כי מילוי דליל מדי משאיר את הגג בלי תמיכה (ראו את הטיפ על שכבות עליונות)
- חלק שנוסעים איתו ומפילים, אחרי שבדקתם שאי אפשר לפתור עם דפנות
גם אז, קודם מוסיפים דפנות. רק אחר כך מעלים צפיפות, ובצעדים קטנים.
איך בודקים
חתכו את אותו חלק פעמיים, עם 15% ועם 40%. הסלייסר מציג זמן ומשקל לכל גרסה, ושווה לרשום את שניהם.
הדפיסו את שתיהן, וכופפו או לחצו ביד. ברוב החלקים ההבדל בחוזק קטן, וההבדל בזמן ובפלסטיק גדול.
בשורה התחתונה
15-20% מספיקים לרוב המוצרים. כשצריך חוזק, מוסיפים דפנות לפני מילוי. ההסבר המלא על היחס ביניהם במדריך דפנות מול מילוי, ועל זמן ההדפסה במדריך זמן הדפסה.
בסדרה "טיפ של 2 דקות לסלייסר" עד עכשיו:
