QR או NFC: מה בוחרים למוצר שמדבר

הלקוח מרים את המוצר, מכוון את הטלפון, ומשהו קורה: נפתח דף, תפריט, גלריה או מספר טלפון. זה הקסם הקטן של מוצר שמדבר, והחדשות הטובות הן שיש שתי דרכים להשיג אותו, ושתיהן זולות.

השאלה היא איזו מהן מתאימה למוצר שלכם. ואולי התשובה היא "שתיהן".

מה זה בעצם?

קוד QR הוא ציור: ריבועים שחורים ולבנים שהמצלמה קוראת. אין בו שום אלקטרוניקה, ולכן הוא נחרט, מודפס, נחתך או נדבק על כמעט כל דבר.

תג NFC הוא שבב קטן עם אנטנה (בדרך כלל מדבקה או מטבע דק). כשמקרבים אליו טלפון, השבב מקבל כוח מהטלפון ומוסר לו את התוכן שנכתב עליו, למשל קישור.

עלות

QR עולה כלום: יוצרים אותו בכלי ה-QR וחורטים או מדפיסים. תג NFC עולה כמה שקלים ליחידה, והמחיר יורד בכמויות.

לשני המקרים צריך להוסיף את הזמן שלכם, ולכן שווה לבדוק מה הלקוח באמת מרוויח מהתוספת. על התמחור עצמו יש מדריך נפרד.

עמידות

QR חרוט על עץ או מתכת יחזיק כל עוד המוצר שלם. QR מודפס יכול להישחק או להיחתך. תג NFC מוגן בתוך המדבקה, אבל הוא רגיש לכיפוף, ולא נעים לו להיות מקופל בכיס.

חוק שימושי: אם המוצר נשחק, חרטו. אם הוא נכנס לנוזלים או לחום, בדקו את התג על פריט ניסיון לפני שמוכרים.

מי יכול לקרוא?

QR נקרא בכל טלפון עם מצלמה. כמעט כל טלפון חדש קורא אותו ישר מאפליקציית המצלמה.

NFC דורש טלפון עם NFC. אייפון XS ומעלה קורא תגי NDEF עם קישור גם ברקע, בלי לפתוח אפליקציה. באנדרואיד צריך שה-NFC יהיה מופעל בהגדרות, ויש לקוחות שלא יודעים שהוא כבוי.

טווח וגודל

QR נסרק ממרחק, ולכן מתאים לשלטים וקירות. NFC נקרא רק מקרוב: טווח הקריאה הוא כמה סנטימטרים, ובדרך כלל צריך לגעת כמעט בתג.

זה יתרון כשרוצים כוונה ברורה ("הצמדתי"), וחיסרון כשהמוצר תלוי גבוה על הקיר.

התנהגות על חומרים

תג NFC רגיל לא עובד על מתכת: המתכת מפריעה לשדה, והקריאה נכשלת. יש תגים מיוחדים לשימוש על מתכת (anti-metal, עם שכבת פריט), והם עבים יותר וקצת יקרים יותר.

פלסטיק, עץ, עור ואקריליק לא מפריעים, ושכבה של כמה מילימטרים מעל התג בדרך כלל לא מפריעה. QR, לעומת זאת, עובד על מתכת בלי בעיה כל עוד יש ניגודיות.

מה כדאי לשים בתג?

תגי NTAG הם הנפוצים. NTAG213 מכיל כ-144 בייטים של זיכרון שימושי, NTAG215 כ-504, ו-NTAG216 כ-888. קישור קצר תופס עשרות בייטים בלבד, ולכן 213 מספיק כמעט תמיד.

תכתבו קישור אל דף שאתם שולטים בו, לא את הפרטים עצמם. כך אפשר לשנות מחר בלי להחליף תגים. עוד על זה בכרטיס ביקור שנסרק.

ואם משלבים?

השילוב הוא פתרון נהדר: QR גדול ובולט לכל מי שמחזיק טלפון ישן או רוצה לסרוק מרחוק, ותג NFC מוסתר מאחוריו לנגיעה מהירה. שניהם מצביעים על אותו קישור.

על חריטת QR שנסרק באמת יש מדריך מלא: קוד QR על מוצרים בלייזר. ולפני שמוכרים, תעברו על בדיקת סריקה.

איך בוחרים?

• שלט, תפריט או מוצר שנצפה מרחוק: QR.
• מוצר שמחזיקים ביד, כרטיס, מחזיק מפתחות: NFC (ואפשר גם QR).
• משהו שנוגע במים, חום או מתכת: QR חרוט, או תג מתאים לסביבה.
• לקוחות מכל הגילאים: שניהם.

בשורה התחתונה

QR הוא הזול והאוניברסלי, NFC הוא הנוח והאלגנטי, והשילוב נותן את שניהם. מה שחשוב באמת הוא שהקישור יישאר חי ושתבדקו על כמה טלפונים לפני שמוכרים. הכל נשאר בידיים שלכם.