סובלימציה נראית כמו קסם: מדפיסים תמונה חיוורת על נייר, לוחצים בחום, ופתאום היא הופכת לצבעים חיים ובלתי נמחקים על הכוס או החולצה. אבל מאחורי הקסם עומדים שלושה מספרים פשוטים — טמפרטורה, זמן ולחץ. כשמבינים מה כל אחד עושה, הרבה יותר קל לתקן כשמשהו לא יוצא מושלם.
מה בכלל קורה שם?
החום הופך את דיו הסובלימציה ממוצק ישירות לגז (בלי להימס), והגז חודר ונקשר לציפוי הפולימרי של המוצר. שלושת הפרמטרים שולטים בתהליך הזה.
טמפרטורה (°C) — כמה חזק החום
זה מה שמפעיל את המעבר לגז. טווח טיפוסי: 180–200°C.
- נמוכה מדי → הדיו לא עובר לגמרי, והצבעים יוצאים חיוורים.
- גבוהה מדי → החומר עצמו מתחיל להישרף — הצהבה של אזורים לבנים ו"רוח רפאים".
זמן (שניות) — כמה זמן לוחצים
משך הלחיצה. טווח טיפוסי: 40–70 שניות (פחות לטקסטיל רך, יותר לקרמיקה ומתכת שצריכות זמן להתחמם).
- קצר מדי → העברה חלקית, צבעים חלשים.
- ארוך מדי → הצהבה, וגלישת צבע מחוץ לקווים.
לחץ — כמה חזק צמוד
הלחץ מבטיח מגע אחיד בין הנייר למוצר, כדי שהגז יעבור באופן שווה.
- נמוך מדי → אזורים מטושטשים או חסרים, במיוחד בקצוות.
- גבוה מדי → יכול למעוך מוצרים רכים ולהשאיר סימני שוליים של המסגרת.
הכלל הזהב לכיוונון
כל מוצר וכל מכבש קצת שונים, אז אל תשנו הכול בבת אחת. התחילו מההגדרה המומלצת ב-CraftWizard, שנו פרמטר אחד בכל פעם, ורשמו מה עבד — כך תבנו לעצמכם מתכונים אמינים בלי לנחש.