שני אנשים מדפיסים בדיוק את אותו קובץ, באותו חומר, באותן הגדרות דפנות ומילוי — ולאחד החלק שורד נפילה, ולשני הוא נשבר ממשיכה קלה. ההבדל כמעט תמיד הוא כיוון ההדפסה. החדשות הטובות: זו ההחלטה הכי משמעותית לחוזק, וכדי לקבל אותה נכון לא צריך פילמנט נוסף או זמן נוסף — רק לחשוב רגע לפני שלוחצים "פרוס".
למה בכלל יש כיוון "חזק" וכיוון "חלש"
הדפסת FDM בונה חלק שכבה אחר שכבה: כל שכבה חדשה נדבקת לזו שמתחתיה על ידי היתוך חלקי בין השתיים. ההדבקה הזו חלשה משמעותית מהחומר הרציף בתוך שכבה בודדת (הקו המוקצה עצמו). התוצאה: חלק מודפס הוא אניזוטרופי — הוא הרבה יותר חזק לכוחות שפועלים בתוך מישור השכבות (לרוחב, לאורך) מאשר לכוחות שמנסים להפריד בין שכבות (בציר האנכי, Z). ההבדל יכול להיות משמעותי מאוד — לעיתים פי כמה בין הכיוונים, תלוי בחומר, בטמפרטורת ההדפסה ובאיכות ההיתוך בין השכבות.
הכלל המעשי: הכוח צריך לרוץ בתוך השכבה, לא לחתוך אותה
נסחו לעצמכם שאלה אחת לפני שמדפיסים: מאיפה יימשך הכוח על החלק הזה, ולאיזה כיוון? אם הכיוון שבו מודפס החלק גורם לכוח הזה לחתוך דרך שכבות (למשל, וו שנתלה עליו משקל מודפס עומד, כך שהמשיכה כלפי מטה חותכת דרך כל השכבות האופקיות בצוואר הוו) — זו נקודת השבירה הכי סבירה. אם מסובבים את אותו דגם כך שהכוח רץ לאורך השכבות במקום דרכן, אותו חלק בדיוק, עם אותן הגדרות דפנות ומילוי, מחזיק הרבה יותר.
דוגמה מהכלים של CraftWizard: במחזיק מפתחות שם הלולאה שנושאת את המחזיק היא בדרך כלל האזור הכי עמוס בכוח — כדאי לוודא שהיא מודפסת כך שהמשיכה של טבעת המפתחות רצה לאורך השכבות, לא דרכן. באותו זמן, כיוון הדפסה שטוח (על הפנים) לרוב נותן גם טקסט חד יותר על החזית מאשר הדפסה בעמידה — כדאי לבדוק את שתי האפשרויות על גזרת ניסיון לפני הדפסה סופית.
מתי בכל זאת שווה "להקריב" קצת חוזק בשביל מראה
- הדפסה בעמידה (אנכית) נותנת לרוב דפנות צד חלקות ומעוגלות יותר, עם פחות קווי שכבה בולטים על משטחים מעוגלים — לפעמים שווה את זה לחלק דקורטיבי שלא נושא עומס.
- הדפסה שטוחה בדרך כלל מהירה יותר (גובה Z קטן יותר) והבחירה הבטוחה כברירת מחדל כשלא בטוחים.
שילוב עם דפנות וגובה שכבה
כיוון ההדפסה קובע לאיזה כוח החלק צריך להתנגד; מספר הדפנות קובע כמה טוב הוא יתנגד לו (יש מדריך נפרד); וגובה השכבה בעיקר משפיע על גימור ופרטים ולא על החוזק עצמו (יש מדריך נפרד). שלושתם עובדים יחד, אבל אם צריך לבחור לאן להשקיע תשומת לב ראשונה — כיוון ההדפסה הוא ה"קניה החינמית" שלא עולה שום פילמנט או זמן נוסף.
נקודה נוספת שקל לפספס: אם משתמשים בשיטת עצירת הדפסה להטמעת מגנט, כיוון ההדפסה קובע גם איפה בדיוק בגובה החלק צריך לעצור — שינוי כיוון אחרי שכבר חושבו גובהי עצירה דורש חישוב מחדש.
בשורה התחתונה
לפני שמסובבים חוגות של דפנות או מילוי, שאלו קודם מאיפה יימשך הכוח על החלק, ווודאו שהוא רץ בתוך השכבות ולא דרכן. זו ההחלטה שבדרך כלל קובעת אם החלק שורד שימוש יומיומי — והיא לא עולה כלום.