אם כבר הכרתם את הרעיון של גיליון מרוכז לסובלימציה או ל-UV DTF — העיקרון זהה: לשבץ כמה עיצובים על גיליון פילם אחד כדי לנצל כל שטח ולחסוך על חומר יקר. הכללים המדויקים, לעומת זאת, מותאמים ל-DTF הטקסטיל — כי בסוף גוזרים סביב כל עיצוב ולוחצים אותו בנפרד על בד, לא מקלפים דף שטוח או מדביקים מדבקה קשיחה.
כמה מרווח להשאיר בין עיצובים
מרווח נפוץ ומומלץ הוא בסביבות 6–12 מ״מ (כרבע עד חצי אינץ') בין עיצובים, ומעט יותר — סביב 1–2.5 ס״מ — לעיצובים גדולים או לחיתוך ידני עם מספריים. המרווח הזה הוא בעצם שולי הביטחון של החיתוך: אם חותכים קרוב מדי לעיצוב השכן, הלהב או המספריים עלולים לפגוע בו.
שוליים בקצוות הגיליון
השאירו כ-0.5–1.25 ס״מ שוליים מכל צד החיצוני של הגיליון, כדי למנוע שגיאות הדפסה בקצה ובעיות אחיזה בזמן החיתוך.
איך לסדר את הגיליון בפועל
- קבצו לפי גודל — כל העיצובים הגדולים יחד, כל הקטנים יחד; זה מקל לדחוס חזק יותר מסדר אקראי.
- נצלו סיבוב חופשי — אפשר לסובב כל עיצוב לזווית שמנצלת הכי טוב את השטח הפנוי, בלי שזה משפיע על התוצאה הסופית לאחר ההדבקה.
- תחבו עיצובים קטנים לתוך הרווחים שנשארים סביב עיצובים גדולים — לוגואים קטנים וטקסט מתאימים בדיוק לזה.
- אל תשאפו לאפס שטח ריק. גיליון "יעיל מדי" על המסך הופך לסיוט חיתוך בפועל — השאירו נשימה אמיתית בין הפריטים.
חישוב עלות לפריט
כדי לדעת כמה כל פריט עולה לכם בפועל (עלות הגיליון חלקי מספר הפריטים שבאמת נכנסים, כולל השטח שאבד למרווחים) — מחשבון ניצולת הגיליון עושה בדיוק את זה: מזינים גודל גיליון, גודל פריט ומרווח, ומקבלים כמה נכנס וכמה עולה לפריט. מומלץ במיוחד לפני שמתמחרים סדרה גדולה.
בשורה התחתונה
גיליון משולב ל-DTF חוסך פילם בדיוק כמו בכל טכניקה אחרת, אבל דורש מרווח נדיב יותר מנייר סובלימציה — כי בסוף מישהו חותך כל עיצוב בנפרד ולוחץ אותו על בד. קבצו לפי גודל, נצלו את חופש הסיבוב, והשאירו מקום נשימה בין העיצובים. השלב הבא בסדרה עובר לאיכות ולתקלות: הבעיות הנפוצות ב-DTF וסיבותיהן.