לחצתם "הפעל תמיכות" בסלייסר, ופתאום יש שם עשר הגדרות עם מספרים ואחוזים בלי שום הסבר. החדשות הטובות: מתוך כל הרשימה הזו, יש בעצם רק שש הגדרות שבאמת קובעות משהו — והשאר הן וריאציות עליהן. הבעיה האמיתית היא ששלוש התוכנות שיוצרים ישראלים משתמשים בהן הכי הרבה — Bambu Studio/OrcaSlicer, Cura ו-PrusaSlicer — קוראות לאותה הגדרה בדיוק בשלושה שמות שונים, וזה לבד מספיק כדי לבלבל אנשים. (אם עוד לא ברור לכם *מתי* בכלל צריך תמיכות מלכתחילה — יש לזה כתבה נפרדת: תמיכות, זיזים וגישור. הכתבה הזו מניחה שכבר החלטתם שכן, ומסבירה איך מגדירים אותן נכון.)
Z Distance / הפער העליון — ההגדרה הכי חשובה מכולן
זו ההגדרה היחידה שבאמת מכריעה אם התמיכות יורדות בקלות ביד או מתחתכות לחלק ומצריכות מלחמה עם פינצטה. היא קובעת פער אנכי קטן בין ראש התמיכה לבין התחתית של החלק עצמו — במקום שהתמיכה תיגע ותידבק ישירות לחומר של הדגם.
- Bambu Studio / OrcaSlicer: "Top Z distance" (ו"Bottom Z distance" לתמיכות שנוגעות בדגם מלמטה).
- Cura: "Support Top Distance" (Support Z Distance).
- PrusaSlicer: "Top contact Z distance" (ו"Bottom contact Z distance").
נקודת התחלה סבירה: בערך גובה שכבה אחת (למשל 0.15–0.2 מ״מ בהדפסה עם שכבות של 0.2 מ״מ). מה זה עולה: ערך קטן מדי (או 0) גורם לשכבת התמיכה להיתך לתוך שכבת הדגם — התוצאה נראית טוב בתצוגה המקדימה אבל בפועל התמיכה מרותכת לחלק, וההסרה קורעת סיבים מהמשטח התחתון. ערך גדול מדי משאיר רווח שבו החומר המודפס "צונח" מעט לפני שהוא נתמך, מה שפוגע בגימור המשטח התחתון של הזיז. שווה להריץ פעם אחת גזרת ניסיון עם כמה ערכים ולראות בעיניים איפה נדבקת בקלות מוגזמת ואיפה יש שקיעה.
צפיפות התמיכה (Density)
כמה חומר יש בתוך "גוף" התמיכה עצמו, לא באזור המגע.
- Bambu Studio / OrcaSlicer: "Support density" (בפועל נשלט גם דרך מרחק בין קווי הבסיס — "Base pattern spacing").
- Cura: "Support Density" (אחוזים, ברירת מחדל אופיינית סביב 20%).
- PrusaSlicer: "Pattern spacing" — כאן זה הפוך: זה מרחק בין הקווים במילימטרים, לא אחוז, אז ערך גדול יותר = צפיפות נמוכה יותר.
מה זה עולה: צפיפות נמוכה (בסביבות 10–15%) חוסכת חומר וזמן, וקל יותר להסיר — אבל לזיז גדול וכבד היא עלולה להיות רכה מדי ולתת גימור גרוע. צפיפות גבוהה יציבה יותר לזיזים גדולים, אבל צורכת הרבה יותר חומר ומקשה משמעותית על ההסרה. נקודת התחלה: 10–15% לרוב הפרויקטים הקטנים (מחזיקי מפתחות, תגים), ומעל זה רק לזיזים ממש גדולים או כבדים.
שכבות ממשק (Interface Layers)
שכבה או שתיים-שלוש צפופות יותר, בדיוק במקום שבו התמיכה נוגעת בדגם — לא כל גוף התמיכה.
- Bambu Studio / OrcaSlicer: "Interface layers" (עליון ותחתון בנפרד).
- Cura: "Enable Support Interface" + "Top/Bottom Interface Thickness".
- PrusaSlicer: "Top interface layers" / "Bottom interface layers".
מה זה עולה: יותר שכבות ממשק (2–3 הן בדרך כלל נקודת האמצע הטובה) נותנות משטח תחתון חלק ואחיד יותר לזיז — אבל מעבר ל-3 שכבות התועלת כמעט נעלמת, והממשק הצפוף הזה גם הכי קשה להסרה כי הוא הכי צמוד לחלק. נקודת התחלה: 2 שכבות ממשק לרוב מספיקות; קפצו ל-3 רק אם המשטח התחתון יוצא מחוספס מדי.
מרחק XY
הפער האופקי בין דופן התמיכה לדופן הדגם, כשהתמיכה עומדת לצד קיר אנכי (לא מתחתיו).
- Bambu Studio / OrcaSlicer: "Support/object XY distance".
- Cura: "Support X/Y Distance".
- PrusaSlicer: "XY separation between object and support".
מה זה עולה: קטן מדי (או פחות מקוטר הפייה) — התמיכה נדבקת לדופן הצדדית ומשאירה צלקת ברורה, ולעיתים אי אפשר להפריד בלי לפגוע בפני השטח. גדול מדי — התמיכה לא באמת נשענת לדופן והזיז יכול לזוז/לרעוד תוך כדי הדפסה. נקודת התחלה: לעולם לא פחות מקוטר הפייה שלכם (פייה של 0.4 מ״מ → לפחות 0.4–0.5 מ״מ), ולרוב הפרויקטים בסביבות 0.5–0.8 מ״מ עובד טוב.
זווית הסף לתמיכה (Overhang Threshold Angle)
הזווית שממנה הסלייסר מוסיף תמיכות אוטומטית לזיזים שהוא מזהה בעצמו.
- Bambu Studio / OrcaSlicer: "Threshold angle".
- Cura: "Support Overhang Angle".
- PrusaSlicer: "Overhang threshold".
זו ההגדרה שהכי כדאי להיזהר איתה: בחלק מהתוכנות המספר נמדד מהאנכי (קיר ישר = 0), ובאחרות מהאופקי (מדף שטוח = 0) — כך שאותה זווית פיזית בדיוק יכולה להיכתב כמספר הפוך כמעט בין תוכנה לתוכנה, ולפעמים גם הכיוון של "יותר תמיכות" מול "פחות תמיכות" מתחלף. אל תעתיקו מספר מתוכנה אחת לשנייה — קחו את כלל ה-45 מעלות שכבר הסברנו כנקודת התחלה, השאירו את ברירת המחדל של התוכנה הספציפית שלכם, והריצו גזרת ניסיון אחת כדי לראות בעיניים לאיזה כיוון הסליידר "יותר תמיכות" ולאיזה "פחות" — ברגע שבדקתם פעם אחת, זה נשאר קבוע לכל הפרויקטים הבאים באותה תוכנה.
דפוס התמיכה (Pattern)
זה לא הבחירה בין תמיכות רגילות לתמיכות עץ (יש הסבר מלא על זה בכתבה הקיימת) — זה הדפוס הפנימי בתוך גוף התמיכה עצמו.
- Bambu Studio / OrcaSlicer: "Base pattern" — Grid / Rectilinear / Rectilinear Grid / Honeycomb / Lightning / Hollow.
- Cura: "Support Pattern" — Lines / Zigzag / Grid / Triangles / Concentric / Cross / Gyroid.
- PrusaSlicer: "Pattern" — Rectilinear / Rectilinear grid / Honeycomb.
מה זה עולה: Zigzag/Lines (או Rectilinear) הכי מהיר להדפסה והכי קל להסרה — ברירת מחדל טובה לרוב הפרויקטים. Grid/Rectilinear Grid יציב יותר לזיזים גדולים אבל איטי יותר. Honeycomb הכי יציב אבל גם הכי קשה להסרה — שמרו אותו לזיזים כבדים במיוחד שבאמת דורשים את זה.
שילוב ההגדרות בפועל
נקודת התחלה שעובדת לרוב הפרויקטים הקטנים (מחזיקי מפתחות, תגים, פסלונים): Z distance כגובה שכבה אחת, צפיפות 10–15%, שני שכבות ממשק, מרחק XY 0.5–0.6 מ״מ, זווית סף בברירת המחדל של התוכנה, ודפוס Zigzag/Lines. אם ההסרה יוצאת קשה מדי — הגדילו קודם את ה-Z distance, לא את הצפיפות. אם הגימור התחתון יוצא מחוספס — הוסיפו שכבת ממשק אחת לפני שאתם נוגעים בשום דבר אחר.
בשורה התחתונה
מתוך כל רשימת הגדרות התמיכה, שש קובעות בפועל: ה-Z distance קובע אם התמיכה נדבקת או נקרעת בקלות, הצפיפות קובעת חומר מול יציבות, שכבות הממשק קובעות את הגימור, מרחק ה-XY קובע אם יש צלקת בדופן, זווית הסף קובעת מתי הסלייסר בכלל מוסיף תמיכה, והדפוס קובע כמה קל להוציא אותה בסוף. שמות שונים בכל תוכנה, אותה פיזיקה בדיוק — וברגע שמכירים את שש אלה, כל שאר ההגדרות ברשימה הן פשוט וריאציות עליהן.